פשוש
מִבַּעַד לְחַלּוֹן חֶדְרִי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ
עוֹלֶה בְּמַדְרֵגוֹת הַבַּיִת שֶׁמִּמּוּל, בְּצַד הָאַשּוּחַ,
נִגֶּשֶׁת לַדֶּלֶת, מְהַסֶּסֶת וְאַחַר כָּךְ מַקִּישָׁה, וְכִכְלוֹת
רֶגַע אוֹ שְׁנַיִם, חוֹזֶרֶת וּמַקִּישָׁה.
הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת. הִיא פּוֹסַעַת פְּנִימָה.
הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת.
רְאִיתִיהָ רַק מֵאָחוֹר. שְׂעָרָהּ הַשָּׁחוֹר גָּלַשׁ
עַל כְּתֵפֶיהָ. אֲנִי רוֹצֶה לְהַאֲמִין שֶׁפָּנֶיהָ יָפוֹת,
שֶׁלִּבָּהּ הָלַם בְּחָזְקָה כְּשֶׁהִקִּישָׁה, שֶׁמִּי שֶׁפָּתַח אֶת
הַדֶּלֶת הִבִּיט בְּחֶדְוָה, בְּעֵינַיִם זוֹרְחוֹת.
וְגַם הִיא.
הַאֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ רַע בָּעוֹלָם? אֲבָל עַכְשָׁו
רֵאשִׁית סֶפְּטֶמְבֶּר בְּאַרְצֵךְ. הָאוֹר רַךְ. עַל מַעֲקֶה
הַמִּרְפֶּסֶת עָמַד פָּשׁוֹשׁ וְאָז עָף.
אוּלַי יַחֲזֹר.
אִם תַּקְדִּימִי לָשׁוּב אֶכְתֹּב לָךְ שִׁיר.
פחדים
אנחנו זקוקים כאן למפעל לייצור נייר, וזה הדבר היחיד שאני מסוגל לעשות.
ג'ין וולף, ספר השמש הקצרה
עוֹלָמֵךְ מָלֵא פְּחָדִים: צִוְחַת
פִּתְאֹם מִמִּתְקַן-הַקֶּרַח בַּמַּקְרֵר,
טְרִיקַת דֶּלֶת בְּמַפִתִּיעַ,
תִּיקָן לֹא-רָצוּי עַל רִצְפַּת הַמִּטְבָּח,
צְפִירַת מְכוֹנִית מִשְׁטָרָה אוֹ
אַמְבּוּלַנְס הַנֶּעֱצָרִים כִּבְיָכוֹל לְיַד הַבַּיִת.
וּבֵינְתַיִם הָעוֹלָם שֶׁמִחוּץ לְעוֹלָמֵךְ מִתְמַלֵּא
פְּחָדִים מִשֶּׁלּוֹ: כִּפּוֹת הַקֹּטֶב הַנְּמַסּוֹת
וּמֵי הָאוֹקְיָנוֹסִים הַגּוֹאִים בְּהַתְמָדָה,
זִהוּם הָאֲוִיר הַמִּתְעַצֵּם, הֵעָלְמוּת הַדָּגָה
הַמְּשׁעֶרֶת בְּעוֹד יוֹבֵל שָּנִים, רָעָב גּוֹבֵר,
מַחֲלוֹת קַטְלָנִיּוֹת הַנִּהְיוֹת לְמַגֵּפוֹת מַחֲרִידוֹת,
צִיָּה מִתְפַּשֶׁטֶת עַל-פְּנֵי מֶרְחֲבֵי אָרֶץ,
מִלְחֲמוֹת-דָּמִים הַמְּמַאֲנוֹת לְהִסְתַּיֵּם
וּבוֹעֲטוֹת בְּפִתְרוֹנוֹת הֶגְיוֹנִיִּים, רָצוֹן טוֹב
וְטִעוּנִים אֱנוֹשִּׁיִּים.
עוֹלָמֵךְ מֵכִיל אֶת פְּחָדָיו כְּמוֹ צְדָפָה
הָאוֹצֶרֶת בְּקִרְבָּהּ פְּנִינַת יְקָר, הָעוֹלָם
הָאַחֵר מַנִּיחַ מֵרֹאשׁ לְאֵימָיו לִפְרֹץ
לְכָל הָעֲבָרִים. אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְשַׁכֵּךְ אֶת
חֶרְדּוֹת הַתֵּבֵל, וְאִלּוּ אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְנַחֲמֵךְ
בּנִמּוּקִים הַצָּצִים בְּתוֹדַעְתִּי, גַּם בְּיָדְעִי
שֶׁאֵינֶנִּי מְסֻגָּל לְהָקִים מִפְעַל נְיָר
אֲפִלּוּ כְּדֵי לִכְתֹּב עַל מֻצָּרָיו אֶת
הֲגִיגַי הַנְּבוֹכִים. שְׁעוֹן הַחוֹל שֶׁלָּנוּ מוֹרֶה
רַק אֶת זְמַנֵּנוּ הַזָּעִיר, גַּרְגְּרָיו הַזֻּהבִּים יָפִים
כָּל-כָּךְ בְּהִגָּרְעָם אֶחָד אֶחָד בְּדוּמִיָּה, וּבְמְקַלט
זְרוֹעוֹתַי הָאֲרָעִי אַתְּ מִתְכַּחֶשֶׁת לְמַה שֶּׁגָּדוֹל
יוֹתֵר מִיִּרְאוֹתַיִךְ שֶׁלָּךְ, מְהַדְהֵד יוֹתֵר מִפְּעִימוֹת
לִבֵּךְ הַכִּמְעַט חֲשָׁאִיּוֹת.
כל אשר
נִקּוּי יָבֵשׁ. מִסְעָדָה. אוֹפְּטִיקַאי
וּתְרֵיסַר חֲנוּיוֹת סְגוּרוֹת.
מַצָּב כַּלְכָּלִי קָשֶׁה
וְהַרְבֵּה נְבוּאוֹת שְׁחוֹרוֹת.
אֲבָל כָּאן, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם,
בְּשִׁנּוּי שֵׁם וּגְוָנִים,
לִפְנֵי רִבּוֹא שָׁנִים אוֹ יוֹתֵר
יָשַׁבְנוּ אַתְּ וַאֲנִי.
צְעִירִים לֹא הֲיִינוּ כְּבָר אָז,
חֲסוּכֵי שָׂרָף וּמַלְאָךְ,
אִךְ עִל רָאשִׁים מֻשָּׁחִים
נָשְׁרוּ טַרְפֵּי הַלִּילָךְ.
וּבְיָדֵךְ אָחֲזָה יָדִי
ונְשְׁבַּעְתִּי בִּשְׂפָתַיִם שְׁחוּנוֹת
לְתִתֵּךְ כָּל אֲשֶׁר תְּבַקְּשִׁי:
מוֹלֶדֶת, שָׂפָה, זִכְרוֹנוֹת.
מֵאָז חָלְפוּ עִדָּנִים
וּשְׁנֵינוּ חָזַרְנוּ לְכָאן
מְלֻמְּדֵי נִסָּיוֹן, אַכְזָבוֹת,
וְשֵׁנִית אַתְּ שׁוֹאֶלֶת: מוּכָן?
מוּכָן: קְחִי כָּל מַה שֶּׁנּוֹתָר,
דְּוַי, שֵׂיבָה, מְרִי-לֵב—הֵם שֶׁלָּךְ.
קְחִי הַכֹּל… אַךְ רְאִי, עַל הָרֹאשׁ
שׁוּב נוֹשְׁרִים טַרְפֵּי הַלִּילָךְ.
שירים סתמיים משעממים-סיפורים קצרים רעים בניקוד. ולמה בקשב לשירה לא הוצאת אף מזרחי? אה לשם האשכנזי?
לככככככככככככככככ,
איפשרתי את פרסום תגובתך משום שעילגותה מעידה על אי-יכולתך לחוות דעה כלשהי על ספרות.
אך בזה לא תם העניין.
"קשב" לשירה לא פירסם אף מזרחי?
אתה, בפשטות, משקר או בור גמור.
דרך אגב, "קשב" קמה לאחר ששלושת מייסדיה פירסמו עשרות ספרים משלהם בהוצאות שונות (והם נוהגים כך גם כיום) וספריהם נקראו על-ידי רבבות.
ובכן, עוד שקר על שקר!
שירים כה יפים ובנוסף , יש בהם תובנה כה עמוקה, המגבירה את התחושה לגבי המשך הנצחי של האהבה.הסתכלות זהירה אך מבטיחה.
מאוד יפה בעיניי, יש בשירים האלה משהו נטול מסכה, שופע